זוהי הפרספקטיבה דרכה אנו מתבוננות בעולם, על פי הערכים שבהם אנו מאמינות. אנחנו מבקשות להבין את אחריותנו כחברה מתוך מושגיה, לפעול לאורה, ולקדם אותה.

comme il faut לא החלה את דרכה כחברה בעלת תודעה פמיניסטית.

שמם של החברה והמותג - comme il faut (כמו שצריך) - אומצו מתוך ציטוט מ"בת השחף" לצ'כוב. הביטוי הצרפתי comme il faut מלמד על קיום סט של כללים וחוקים העומדים בתשתית הסדר התקין והראוי של העולם, כללים וחוקים שיש לנהוג על פיהם, משום שהם נקבעו 'כמו שצריך' להיות.

בהתאם לכך החלה "קום איל פו" את דרכה כשהיא מציעה מראה נשי "ראוי", רהוט וגזור להפליא, מראה שהתכוון להיות "כמו שצריך", ללא שמץ של אירוניה ופקפוק באשר למה כוללת האריזה, העשויה היטב, ולמה היא מכוונת.

התודעה הפמיניסטית הביקורתית הבשילה עם הזמן.

במהלך עבודתנו התבוננו באלפי נשים שניצבו מול המראה ונכחנו בדיאלוג המיוסר שלהן בעת השתקפותן במראה. שמנו לב לחוסר הנחת הקבוע של נשים מגופן, שחזר והופיע אצל נשים שונות, ללא הבדל גיל, גובה ומשקל. שוב ושוב נפגשנו בשיפוט העצמי המחמיר, בגינוי ובשלילה, שהגיעו לעתים אפילו לשנאה עצמית שנשים מכוונות נגד עצמן.

החוויה הקשה והעצובה הזאת תבעה מאתנו הסבר.

נכחנו בה כיוצרות אופנה, פגשנו בה כמוכרות, היינו שותפות לה כקונות, וחיפשנו הסבר. רצינו לברר ולהבין איך יכול להיות שכמעט אין אישה השמחה מול המראה. איך יכול להיות שאף אחת אינה מרגישה "כמו שצריך", גם כשהיא משקיעה בכך את מיטב משאביה.

זה היה הרגע שבו תהינו מהו אותו "כמו שצריך" תרבותי, שאינו מאפשר כמעט לאף אחת מאתנו להרגיש טוב עם עצמה, ומה חלקנו, כסוכנות של המסר הזה, ביצירת תחושת התסכול הטורדנית והקשה שליוותה אותנו ואת הנשים שסביבנו.

זה היה הרגע שבו היה המפגש עם התיאוריה והביקורת הפמיניסטית רגע מכריע.

תחושת אי-הנחת גובשה לשאלות נוקבות. התיאוריה הפמיניסטית העניקה הסברים ותשובות, והחשוב מכול - היא הבהירה לנו איך אנו יכולות לקחת אחריות.

הכרנו בכך שעבודתנו הופכת אותנו שותפות ליצירה והפצה של אותו דימוי של נשיות יפה ונחשקת שקשה להשיגו.

קראנו את "מיתוס היופי" מאת נעמי וולף, והבנו שהדימוי הזה, החוזר ומופץ בערוצי המדיה השונים וממגנט אליו את מירב המאמצים והמשאבים הנשיים, הוא אמצעי שליטה חדש ומתוחכם בנשים, וגם בעולם החדש, שבו, לכאורה, כל האפשרויות פתוחות בפניהן, הוא נועד לנתב את כוחן ומרצן של נשים מפעולות של עשייה ויצירה בעולם לפעולות של תחזוקה עצמית; שהוא מאורגן כך שהתוצאה המושגת לעולם לא תספק; שהזהות הנשית הנוצרת סביב ההשקעה הגדולה בפעולות אלה תביא לתוצאה שהיא תמיד חלקית ותמיד חסרה, ולעולם תהיה שבויה בחוסר ביטחון וספוגה בתחושות אי-התאמה ונחיתות.

זה היה מקום לא פשוט.
הבנו את השיטה, והיינו חלק ממנה.
זה היה הרגע ששאלנו איך אנחנו יכולות לעשות אחרת.

יותר מזה, שאלנו את עצמנו האם אנחנו יכולות להשתמש במקום שאנו תופסות ובעמדה שלנו כדי לקדם מסר שיזמין נשים לזהות את כוחן ולפעול מתוכו.
האם אנחנו יכולות לכפור במסר ששאף למראה "כמו שצריך" ודגל בו? האם מתוך הבנה שמראה, לעולם אורז ומכפתר זהות, אנחנו יכולות לפרוש מהמסר הראשוני ולהמיר אותו ברעיון (השערורייתי) של מראה שהוא "כמו שאת רוצה"?

המהלך הביקורתי הזה הניח את התשתית לאג'נדה שלנו, ליעדים שהצבנו לעצמנו ולאופן עבודתנו ופעולתנו כחברה.

החלטנו לתת ביטוי מפורש לרעיונותינו, לבטא התנגדות למסרים השקופים והדכאוניים שבגדים עלולים לשאת ("היי רזה!" "היי צעירה!" "היי אובייקט מיני!" וכו') ולכפור בהם.

אנחנו מכירות בכך שבגד איננו רק "משהו ללבוש".
אנחנו מבקשות לפרק אותו מתכנים תרבותיים עוינים ולטעון אותו בתכנים מעצימי נשים.
זו הסיבה לאופיים של הבגדים שאנו מעצבות ומייצרות.
זו הסיבה לעיצוב קטלוגים ומודעות שלנו החוזרים ומציגים את הרעיונות והערכים שאנו מחזיקות בהם באופן מפורש.
כמו שאנחנו רוצות, יום יום

אנחנו מאמינות בנשים
אנחנו חברה פמיניסטית המאמינה בנשים ובכוחן להשפיע, ופועלת לקידומן בעולם.עצם ההגדרה של חברה מסחרית, ובמיוחד כזאת שפונה לעשירון העליון כפמיניסטית, מעוררת הרבה אי-נחת וביקורת מצד הציבור. אנחנו ערות לכך שהדבר אינו מקובל.
למרות הביקורת, אנחנו עומדות על זכותנו לפתח מודל חדש של פמיניזם.

• אנחנו משתמשות בעסק שבנינו ככלי להפצת רעיונות פמיניסטיים בקרב הלקוחות, העובדות, הספקים והחברה בכלל.
• אנחנו מנסות לתקן אפליה בתעסוקת נשים באמצעות העדפת נשים בקבלה לעבודה. 97% מעובדי החברה שלנו הן נשים.
• אנחנו משקיעות חלק מרווחי החברה באוכלוסיות של נשים חלשות. לדוגמא, בשנת 2005 הפקנו את "דפי זהבה" - מערך  אינטרנט וחוברת שנועדה לקדם עסקים זעירים, של עד חמש נשים.
• אנחנו מאמינות שאפשר להיות חברה פמיניסטית ועסקית מרוויחה בעת ובעונה אחת.

האישי הוא הפוליטי
חשוב לנו ליצור קשרים אישיים עם הלקוחות ולתת להן שירות קשוב וחם. בניגוד לכיוון העולמי, הדוגל ברשתות גלובליות, שירות אנונימי ומוכרות "שקופות", אנחנו מנסות להפוך כל חנות לסוג של בית. ההיכרות האישית ומערכת היחסים המתפתחת בין הלקוחות והמוכרות מסייעות לנו להבין את הצרכים של הלקוחות ואת הפידבק שלהן.

אנחנו נותנות במה ליצירות ביכורים של לקוחות, כמו למשל הייננית אורנה צ'ילאג, שהשיקה אצלנו יין חדש, ואלונה אוגושוביץ, שהוציאה לאור ספר ביכורים, ועוד.

המוכרות בחנויות לא מחויבות להופעה אחידה. כל עובדות החנויות מקבלות תקציב שנתי לרכישת בגדים, אך הן נדרשות לשלב בלבושן רק פריט אחד של "קום איל פו", בדרך האישית שלהן.

אנחנו מקדמות נשים אחרות על ידי הכנסתן למעגל הספקים הקבועים: אנחנו מארחות בחנויות מעצבות מתחילות או ייחודיות. אנחנו משתדלות לפתח יחסי עבודה ואמון עם ספקים קבועים לאורך שנים.

מיתוס היופי
כחברה הפועלת בתחום האופנה, אנחנו פועלות נגד הצווים הדרקוניים של עולם זה. פעילותנו בעולם האופנה מאפשרת לנו להבין אותו טוב יותר, ומתוך כך להשמיע בו קול אחר.

אנחנו מציבות מודלים חדשים, שאינם סקסיסטיים. לצילום אופנה ב"אני מאמינה בי" וב"הכול אפשרי" צילמנו נשים שמאמינות בעצמן. ב"עבודות שקופות" איירנו את הבגדים, וב"15 צלמות" נתנו לכל צלמת יד חופשית בהצגת הבגדים.

אנחנו מציבות אלטרנטיבות לגיל, משקל, מושג של יופי, צבע וכדומה. מתוך גישה זו הצגנו בגדים בקטלוג "להיות בת" באמצעות נשים בנות 70 ויותר. כך עשינו בקטלוג "בתיאבון, מותק", שדיבר על הנאת האוכל וערער על מושג המשקל המקובל. כך עשינו גם ב"עין טובה עין רעה", בו אנו בוחנות את המבט שלנו על עצמנו במראה.
הדגש שלנו בעיצוב הבגדים הוא - איך האישה מרגישה בתוך הבגד, ולא רק מה הבגד משדר החוצה לעולם.
בתהליך העיצוב אנחנו מתחשבות בקשת רחבה של מידות, ופועלות מתוך הבנת השינויים שחלים בגוף האישה במשך החיים, משנות הפריון והלידות ועד גיל המעבר וההזדקנות.

סולידריות נשית
אנחנו מאמינות שבאמצעות הזדהות עם נשים ותמיכה בהן נוכל להתקדם במאבק לחברה צודקת יותר.
בשנת 2003, בהשקת קטלוג "רשת קשר", הראינו איך אפשר ליצור רשת קשר של נשים ואיך אנחנו יכולות להתקדם ולקדם באמצעותה.

באמצעות "קיר קשר" בחברת "כולה", אנחנו ממשיכות בשנת 2008 בתהליך המאפשר לא רק לראות את הקשרים השונים בינינו, אלא גם להחליף כרטיסי ביקור.

גם פרויקט "נשים קונות מנשים", מדריך ארצי לעסקי נשים, הנותן הזדמנות לכל אישה לפרסם את העסק שלה בחינם, ממשיך את הקריאה לתמיכה וסולידריות נשית, וכמוהם הפרויקטים המשותפים עם תנועת "אחותי" - פרויקט "נשים יוצרות כלכלה פמיניסטית". החל משנת 2007 אנו שותפות עם תנועת "אחותי", ובמימון של קרן דפנה יזרעאלי, אנו שותפות בפרויקט של הקמת מערך עסקי לקבוצת נשים אתיופיות עד למצב בו יוכלו להפוך לספקיות עבודה ל-comme il faut.

בשנת 2004 היינו מעורבות בפרויקט "שלום בנות", בו נשים פלשתיניות רקמו עם מעצבות קום איל פו קולקציה אשר נמכרה בחנויות, כאשר חלק מהרווחים הועברו חזרה לנשים, בנוסף לתשלום על העבודה. תמכנו בקמפיינים לבחירת נשיאה לישראל, או להבדיל, בהפגנה נגד הנשיא קצב.

בימים אלה מתקיים פיילוט שבמסגרתו עוברת קבוצה ראשונה של עובדות comme il faut קורס בנושא העלאת מודעות ולימודי פמיניזם על ידי "בית נשים פמיניסטי". אם הניסוי יוכתר בהצלחה, יעברו כל עובדות החברה קורס מסוג זה.

כלכלה נשית WOMENOMICS
אנחנו מאמינות בניהול של נשים, ביכולות העסקיות של נשים, ובחלקן החשוב בהתפתחות הכלכלית העולמית.
בעולם שבו למעלה מ-80 אחוז מהחלטות הרכישה בכל התחומים הצרכניים - מגורים, רכב, ריהוט, מחשוב, מזון, תרופות, ביגוד - נעשות על ידי נשים, ייצוג נשים בעסקים הוא חיוני. בישראל רק 2% מבין יושבי הראש של חברות עסקיות הן נשים, רק 6.6% הן מנכ"ליות ורק 15.6% הן מנהלות בכירות.

המחקר העולמי מוכיח שחברות עסקיות אשר יש בהן אחוז גבוה של נשים בתפקידים בכירים, מראות ביצועים פיננסיים טובים יותר.

אנו משתדלות להיות מודל חיקוי לנשים מצליחות בעסקים.
מחקר חשוב שנעשה על ידי חברת הייעוץ הגלובלי "מקינזי" בשנת 2007 מצא כי 64% מהנשים חושבות שהחוסר במודלים נשיים לחיקוי בעסקים מהווה מחסום לקידומן בעסקים.
אנחנו משקיעות בעובדות ובמנהלות שלנו, הן במתן הזדמנויות מקצועיות והן במימון לימודים וקורסים.

אנחנו שומרות את רוב ייצור האופנה בתוך הקהילה המקומית.
מאז ומעולם נסמך ייצור האופנה על עבודת נשים, בעיקר כתופרות. המעבר לייצור במקומות מרוחקים וזולים, כמו המזרח הרחוק והודו, פגע בעיקר בתעסוקה של נשים.

מתוך הבנת תהליכים אלה, אנחנו מחזקות את הקהילה המקומית ותוך כדי כך אנו תומכות בתעסוקה של נשים.

היבוא מחו"ל נעשה רק כאשר אין מענה מקומי לצורכי הלקוחות, או כשרמת הגימור אינה מספקת. גם כיבואניות, אנחנו מקפידות לעבוד עם מפעלים מקומיים, במיוחד עם חברות קטנות ומשפחתיות, ונמנעות מלעבוד עם קונצרנים גדולים.

אנו מאמינות בהגינות לכל אורך שרשרת האספקה, בכל מה שאנחנו מייצרות ומוכרות.
חשוב לנו שכל גורם התורם לפיתוח המוצרים ואספקתם יתוגמל בצורה הולמת, המאפשרת לו לחיות חיים מכובדים, בהתאם לסביבה בה הוא חי.
אנו משתפות פעולה עם גורמים המקדמים סחר הוגן, כמו "פעולה ירוקה" ו"אחותי", מקדמות ירידי סחר הוגן בחנויות שלנו בחגים ובאירועי נשים שונים, ומציגות בחנויות שלנו מוצרי סחר הוגן כמו שמן זית, קפה שחור, מוצרי רקמה של נשים אתיופיות, ועוד.

אנו מקפידות על תנאים הוגנים לכל עובדות החברה, ומחלקות מרווחי החברה לכל אחת בהתאם לתרומתה לחברה, בשיעור גבוה יחסית לשוק.

אנו מעודדות את לקוחותינו לצריכה מודעת.

בניית הקולקציות שלנו נסמכת על עונות קודמות ומאפשרת התאמה ובנייה המשכית על בסיס מה שכבר קיים.
קו הבגדים שלנו הוא קלאסי ברובו, אינו מבוסס על טרנדים זמניים, ולכן יכול להישאר בשימוש שנים רבות ולהיראות מעודכן. איכות הבדים, התפירה והגימור מאפשרים שימוש מתמשך במוצרים שלנו לאורך זמן. אנחנו מאמינות בנקיטת עמדה צרכנית הבוחנת את הגינות תנאי הייצור של המוצרים כחלק מהחלטת הקנייה.

אנחנו מעודדות קנייה איכותית, ומעודדות את לקוחותינו לקנות מוצר שיהיה בשימוש ולא לקנות מה שלא צריך.
אנחנו מחזירות את מלוא התשלום לכל מי שהתחרטה על קנייה מכל סיבה שהיא, כל עוד המוצרים שקנתה אינם פגומים ומשומשים.
האחריות שלנו כעסק מתבטאת גם במזעור השפעתנו השלילית על הסביבה.
אנחנו דואגות להשתמש בבדים טבעיים ואורגניים ככל שניתן.
לאחרונה החלפנו את כל האריזות שלנו באריזות נייר במשקל קל יותר. אנו משתמשות בנייר ממוחזר כל עוד הדבר אפשרי, ומפסיקות להשתמש באריזות פלסטיק.

הקמנו בנק זבל, שפרטיו רשומים במערכת המחשוב השיתופית של החברה. שאריות של בדים, ניירות, אריזות ושאר מוצרים נכנסים לבנק במקום להיזרק, ופתוחים לשימוש יצירתי של הצוות בעיצוב חנויות, חלונות ראווה, אריזות ועוד.

אנחנו מאמינות שנשים יכולות להשפיע על מצב הסכסוך באזורנו.
אנו מעודדות פעילות של נשים לקידום השלום. קידמנו את פרויקט "שלום בנות", בו סיפקנו עבודה לרוקמות פלשתיניות. צילמנו קטלוג ליד גדר ההפרדה, ובכך הבאנו את הנושא לתשומת הלב הציבורית העולמית. כבר שנים רבות אנחנו מספקות עבודה לנשים ערביות באמצעות מתפרה הנמצאת בבעלות ערבית, ועיצבנו חולצות בנושא שלום עם האמנית קלרה האלטר.

לקריאת הקוד האתי המלא לחצי כאן