הבטן - המוח הרגשי

שיטות טיפול רבות בתחום הגוף-נפש מבוססות על ההנחה כי טראומות נפשיות ורגשות עצורים נתקעים בשרירי הגוף ויוצרים חסימות המובילות, בסופו של דבר לביטוי של כאב או חולי בגוף הפיזי.

"רגשות מודחקים מתהווים למתח בשרירים ויוצרים שריון", קבע וילהלם רייך, אבי הפסיכותרפיה הגופנית שחי בתחילת המאה הקודמת והיה עמית מוקדם של זיגמונד פרויד. המצב האידיאלי הוא זרימה בכל רבדי הגוף שלנו כאשר הרבדים העמוקים ביותר משפיעים על החיצוניים. כלומר שהרובד הנפשי-רגשי שלנו משפיע על הרובד המנטלי ולבסוף נותן ביטוי ברובד הפיזי. רייך, פסיכיאטר במקצועו, זיהה את הקשר בין תהליכים רגשיים ופיזיים ופיתח טכניקת עיסוי ש"שוברת" הגנות ומאיצה שחרור רגשי. תלמידתו המפורסמת גרדה בויסן נחשבת בעיני רבים ל"אימא" של התחום ושיטת הטיפול שפיתחה מתמקדת בהמסה עדינה של ה"שריון" ובהקשבה לאותות השונים המגיעים מ"מוח הבטן" - המוח הרגשי.

בויסן מאמינה כי בסיס הרובד הנפשי-רגשי ממוקם בבטן שלנו. לפיכך שילבה בעבודתה הקשבה באמצעות סטטוסקופ לקולות המעיים מתוך הבנת הקשר בין עיכול פיזי של מזון לבין עיכול רגשי של תהליכים. הסטטוסקופ מאפשר לזהות את מיקום החסימות ונותן משוב מיידי על שחרור שלהן.

כאשר אנו מדחיקים רגש כלשהו, כגון כעס למשל, הרגש עולה מהבטן בשאיפה לצאת החוצה על מנת לתת לו ביטוי ע"י דיבור, מגע, כתיבה וכו'. זהו תהליך הזרימה הטבעי שהגוף מעוניין לחוות. אם אנחנו מדכאים את הרגשות שמנסים לעלות מעלה, הם נתקלים בחסימה ומנגנון ההגנה מוריד אותם מטה, כך שנוצר מעין גוש חונק אשר יוצר את ה"שריון". האנרגיה התקועה אכן "נתקעת" באיזשהו איזור בגוף: סרעפת, כתפיים, בית החזה ועוד.

אנשים משקיעים את רוב האנרגיה שלהם בהדחקת רגשות, כי זה מה שהם התרגלו לעשות מגיל צעיר, וה"מלחמה" הזאת לא משאירה להם אנרגיה לשום דבר אחר.

זאת הסיבה שאנשים בדכאון מרגישים ללא אנרגיה מכיוון שהם עסוקים בדיכוי הרגשות שלהם. אנשים מאוהבים שאינם מסוגלים להביע את האהבה שלהם ירגישו חסרי אנרגיה מכיוון שהם במצב של דיכוי רגשות.

מטרת שיטותיהם של רייך ובויסן היא להבין את החיבור בין רגש שעולה לבין המיקום שבו הוא עצור בגוף וליצור קשר בין שני הרבדים. אדם עם חרדת נטישה, בכל פעם שהוא קרוב לחוויה כזו או שרק נדמה לו שהוא קרוב, הגוף שלו מתכווץ, השרירים מתקשים, הנשימה נעשית שטוחה וכל הגוף מגיב לחרדה, בדרך כלל בלי שהוא שם לב לקשר. אם מישהו מגיע עם אסתמה, נחזור איתו לילדות כדי לראות מה התכווץ שם ברמה הרגשית. המטרה היא לשחרר כל מקום שמשוריין ומכווץ, וכך אנרגיית החיים חוזרת לזרום בטבעיות.

אחת התגליות המרתקות של בויסן היא הקשר בין פעולות המעיים לבין עיבוד של תהליכים רגשיים. במסגרת עבודתה היא שמה לב שבמפגשים טיפוליים מסוימים נשמעו מבטן המטופלים קולות חזקים במיוחד. בויסן הבינה שבטן מקרקרת לא קשורה בהכרח למה שהמטופל אכל או לא אכל אלא היא מבטאת תהליך של עיכול רגשי. בויסן הסיקה גם שתגובות מאוחרות למפגשים כמו שלשול, עצירות או בחילה מצביעות על דרך עיבוד התהליך. היא החלה להקשיב באמצעות סטטוסקופ לקולות המעיים של עצמה ושל חוליה וגילתה שפה ברורה ומדויקת. התרחשויות המעיים אפשרו לה איתור מדויק של החסימות השונות וקבלת משוב מיידי על תוצאות הטיפול.

שנים רבות אחרי גילויה של בויסן החל המדע לחקור את הקשר בין המוח למערכת העיכול. במאמר שפורסם ב"ניו יורק טיימס" תחת הכותרת "יש עוד מוח, והוא חבוי במעיים", נכתב: "לדברי מדענים, לגוף יש שני מוחות: זה הידוע לכל, המוח שסגור בגולגולת, ומוח שמצוי במעי האדם. כמו תאומים סיאמיים, קשורים שני המוחות הללו זה בזה. כאשר אחד מהם מתרגש, מתרגש גם השני. עד לאחרונה נהגו לחשוב כי שרירי המעיים ועצבי החישה מחוברים ישירות למוח, ושהמוח שולט במעיים באמצעות שני נתיבים המגבירים או מצמצמים את שיעור הפעילות. המעי נחשב לצינור פשוט בעל רפלקסים פשוטים. הצרה היתה שאיש לא טרח לספור את סיבי העצבים במעיים. כאשר עשו זאת הופתעו החוקרים לגלות שהמעיים מכילים 100 מיליון נוירונים, יותר מאשר בחוט השדרה.

ככל שמתבהרים המעגלים בין שני המוחות מבינים החוקרים טוב יותר את התגובות הרגשיות ודרכי הפעולה במצבי לחץ. פחד גורם להגברת פעילות במעגלי הסרוטונין במעיים. כשהם מקבלים גירוי יתר, נכנסים המעיים להילך גבוה, והתוצאה היא שלשולים. בדומה לכך, אנשים ´נחנקים´ לעתים מעוצמת רגשות. כאשר העצבים בוושט מקבלים גירוי חזק, קשה לאדם לבלוע. אותות לחץ מהמוח מסוגלים לשנות את תפקוד העצבים בין הקיבה לוושט, ולגרום לאנשים צרבת.

המעי מוגן על ידי רירית, וכשאדם יוצר שריון של הגנה מצטמצם הרווח בין הרירית למעי ולא ניתן לשמוע את קולות הפריסטלטיקה (קולות המעיים). עבודת שחרור יוצרת מיד הבדל, ובאמצעות הסטטוסקופ ניתן לשמוע את המעיים מתחילים לעבוד. המטרה היא להביא את המערכות הפיזיות והרגשיות למצב בריא שבו המעגל הרגשי נפרק ונטען כל הזמן בדרך טבעית, ומערכת העיכול מעבדת את התהליכים באופן עצמאי.

ניתן להפעיל את זרימת האנרגיה ולפתוח את המוח הרגשי באזור המעיים גם ע"י תרגול עצמי:

שוכבים על הגב כשהידיים פרוסות לצדדים והרגליים פשוטות בפיסוק קל. עוצמים עיניים, נושמים עמוק, מתמקדים בשישה מקומות בגוף ומנסים להביא את המודעות אליהם ולהזרים לשם דם ואנרגיה. ששת המקומות הם: שתי כפות הרגליים (מתמקדים בכל אחת לחוד), שתי כפות הידיים (לחוד), אזור האגן (כולל איברי המין ואזור הישבן) והראש. עוברים איבר איבר ומתרכזים בו תוך כדי נשימה מלאה.

אחרי שמרגישים כל אזור בנפרד נושמים נשימה עמוקה ומרגישים את זרימת הדם לאורך כל הגוף. תוך כדי כך מניחים את יד שמאל על הבטן ואת יד ימין על בית החזה. לאחר כמה רגעים של הקשבה מסתובבים לאט לאט לשכיבה על צד שמאל כשהרגליים משוכות מעט לכיוון הבטן והגוף רפוי. בהדרגה ניתן לשמוע קולות פריסטלטיקה מאזור הבטן, שמצביעים על שחרור אנרגטי ורגשי.